החיים בצל הקורונה הביאו לשינוי בתפיסת המגורים אותה הכרנו עד היום. הצורך בבידוד אישי או משפחתי, תקופת סגר לשבועות רבים, הביאו לחשיבה מחודשת של התכנון הפנימי של המרחב הביתי.

החיים כיום הם במתח בין "הצורך החברתי" הטבוע בכל אחד מאתנו לבין הנחיות ה"ריחוק חברתי". מצב זה אקח מהמאקרו למיקרו- מהכלל ,אל המרחב הביתי והאישי.

• "בנפרד" (Social distancing): מרחב אישי (בידוד או פרטיות) במרחב הביתי, ועונה לצרכיו של האינדיבידואל  כחלק מהתא המשפחתי.

• "צורך חברתי/ בחברה" (Social need): מקומות משותפים במרחב הביתי ומרכז את המשפחה יחד מתוך רצון ובחירה.

הריחוק החברתי הנדרש מאתנו על מנת לשמור על בריאותינו ייצר פתרונות שונים ברחבי העולם להגדרת מרחק ומרחב. הגדרות גרפיות ומרחביות שונות אביא לידי ביטוי במרחב הביתי באמצעות צבע, חומר וטקסטורה. זאת בשילוב חומרים טבעיים וצמחייה.

הדינמיקה הביתית תאפשר מקומות לניתוק ושקט בין אם כצורך אישי או בין אם כחובת בידוד. אזורי החפיפה, הן במקומות בהן "הביחד" המשפחתי בחלל הציבורי יאפשר מקום משותף לכל בני המשפחה כזמן איכות בין אם בארוחות משפחתיות או בשהייה משותפת בסלון או במרפסת.

"המחיצה הנושמת" היא אלמנט נגרות המבטא את מצבי "הבין- לבין" כמחיצה מפרידה בין החלל הציבורי לחדר העבודה המשותף. המחיצה מאפשרת סגירה מלאה, פתיחה חלקית או מלאה

לתקשורת או קשר עין בין החללים.

​

הדמיות: גל שינהורן